|
ב-21.6.48, במהלך ההפוגה הראשונה בקרבות מלחמת העצמאות, נפתח רשמית בית החולים ב"תל ליטוינסקי" – בתחילה כמתקן החלמה לפצועי הקרבות מהחזית בירושלים – אך עד מהרה כבית חולים על כל תפקודיו.
תחילתו של המרכז הרפואי הגדול ביותר בישראל בפרט ובמזה"ת בכלל, במתקן שהוקם ביולי 1941 על ידי הצבא האמריקני, ואשר זכה לכינוי "בית חולים אמריקני מס' 24". מתקן זה נסגר באוקטובר 1943, ונפתח מחדש על ידי הצבא הבריטי ב-1944, כ"בית חולים מס' 6 של ה-RAF" (חיל האוויר המלכותי). הפרופ' חיים שיבא שירת במתקן זה כקצין רפואה בצבא הבריטי משנת 1946.
ב-15.4.48, כבשה חטיבת אלכסנדרוני את מחנה "תל ליטוינסקי", אך השטח שוחרר רק שבועיים מאוחר יותר. פרופ' חיים שיבא, אשר הקים את חיל הרפואה ושימש קצין הרפואה הראשי (הראשון, כמובן) של צה"ל, הורה מיד להתחיל בשיפוצו של המתקן המוכר לו משירותו בצבא הבריטי, ולהכשירו כבית חולים צבאי.
כחמישה חודשים לאחר פתיחתו, כבר הפך בית החולים מס' 5 למרכזי והגדול של הצבא. באוקטובר 1948 כבר אושפזו בבית החולים כ-400 איש – רובם פצועי צה"ל, ומיעוטם הקטן אזרחים שחלו בשחפת. במהלך 1949 הושלם שיפוץ המתקן, והיו בו כבר 800 (!) מיטות.
ב-1 באוגוסט 1949 נוספה לבית החולים הצבאי, בתוך יממה אחת, גם מחלקת ילדים, שנועדה לתת מענה מיידי לתחלואה הגדולה בקרב ילדי העולים.
ב-1 ביוני 1953, חמש שנים בדיוק לאחר שפתח את שעריו, הפך בית החולים הצבאי מס' 5 לבית חולים אזרחי, שנקרא "תל השומר".
פרופ' חיים שיבא, אשר ייסד את בית החולים, הפך למנהלו הראשון והמיתולוגי. בטקס פתיחתו כבית חולים אזרחי, פנה לעובדיו בצטטו מתוך שיר של המשורר האמריקאי וולט וויטמן:
"אני יודע שאני חסר שקט נפשי ומדביק אחרים, אני יודע שדברי הם נשק טעון סכנות, טעון מוות, כאשר אני פועל נגד שלווה, נגד בטחון הפרט ונגד כל החוקים הקבועים.
אני יודע שאימת הגיהינום אינה מפחידתני, ופתוי גן העדן אינו מפתני.
"חברים יקרים, אני מודה כי הפצרתי בכם ללכת איתי, ועודני מפציר בכם, בלי שאוכל להבטיחכם שננצח".
פרופ' שיבא, שסיים את לימודי הרפואה שלו בווינה בשנת 1929 ועלה לארץ ב-1933, קיבל את פרס ישראל על פועלו בשנת 1968.
שמו של המרכז הרפואי הוחלף מ"תל השומר" ל"מרכז הרפואי על שם חיים שיבא" בשנת 1971, לאחר מותו של הפרופ' שיבא ב-10 ביוני באותה שנה, מתוך הכרת תודה והערכה עמוקה לאיש החזון הזה, שהיה רופא משכמו ומעלה, ואדם יוצא דופן באנושיותו, שנערץ על כל מטופליו ותלמידיו הרבים.
את הפרופ' שיבא המנוח החליף בתפקיד תלמידו וממשיך דרכו, הפרופ' מרדכי שני, אשר שימש בתפקיד במשך 33 שנה, עד 30.9.04. בתקופתו נבנה בית החולים החדש, אשר בהקמתו הושקעו כ-500 מיליון דולר, מרביתם מתרומות, והמרכז הרפואי נחלק ל,בית חולים חריף" ול"בית חולים שיקומי", דהיינו: מרכז רפואי הפועל כיישות מנהלית ותקציבית אחת, עם האצלת סמכויות תפעוליות לשני בתי החולים שהוא כולל. מודל ייחודי זה, של בית חולים הכולל מחלקות כירורגיות, טיפול נמרץ ואשפוז מחד – ומערך שיקום מפותח מאידך, הוא מודל ייחודי, שנלמד בכל העולם.
את תפקיד מנהל המרכז הרפואי המשולב ממלא היום הפרופ' זאב רוטשטיין, קרדיולוג בהכשרתו, שפועל במלוא המרץ להמשך תנופת העשייה, המצוינות והמובילות הטכנולוגית והאנושית של המרכז הרפואי הגדול ביותר בארץ, מרכז המספק את כל מגוון השירותים החדישים ביותר, ובין כתליו מתנהלת במקביל עבודה רחבת היקף ומובילה של מחקר.
|
פרופ' חיים שיבא ז"ל 1908 – 1971
פרופ' חיים שיבא (שיבר) נולד בשנת 1908 בפראסין, כפר קטן בבוקובינה, בחלקה המזרחי של הקיסרות האוסטרו-הונגרית. את לימודי הרפואה החל בצ'רנוביץ, בהשפעת סבו, עיר שהתקיימה בה פעילות ציונית ענפה. במקביל לבחינות ברפואה עבר גם הכשרה חקלאית כדי לזכות בסרטיפיקט של ההסתדרות הציונית, וב- 22/12/32, יום לאחר קבלת הדוקטורט, יצא בדרכו לארץ ישראל. כשהגיע כרופא מתחיל לארץ ישראל הסתבר שאין עבורו תקן ומקום עבודה בקופת חולים והוא החל לעבור בפרדסים. הפציינטים הראשונים שלו היו הפועלים והוא התפרסם בקרבם לאחר שסייע לאשתו של אחד מהם ללדת.
בשנת 1933 החל לעבוד כרופא בית מתחיל בבית החולים המרכזי בעמק ועיקר פעילותו היתה המלריה. בהמשך התמנה לרופא קופת החולים בעמק חפר וחילק את זמנו בין המרפאה בכפר ויתקין לביקורים בישובי הסביבה.
בשנת 1936 הצטרף ד"ר שיבר לארגון "ההגנה" וכעוזרו של ד"ר הלר היה שותף בהרכבת הצוות הרפואי בבי"ח בלינסון שהוקם אז. מד"ר הלר למד את עקרונות הניהול הרפואי. באביב 1942 גויס לצבא הבריטי ושימש כרופא בבי"ח מס' 66 של הצבא הבריטי מדרום לעזה.
ב- 1946 נשלח ד"ר שיבר לקפריסין כדי לארגן את נושא הרפואה במחנה הפליטים, אך עם פרוץ מלחמת השחרור נקרא חזרה ארצה כדי לארגן את המיון הרפואי של המתגייסים בקנה מידה נרחב יחד עם ד"ר גור אריה, וכן לגבש את עקרונות "השירות הרפואי" (שהיה הבסיס לחיל הרפואה של צה"ל).
בספטמבר 1948 הקים את התשתית לביה"ס לרפואה של בי"ח הדסה בירושלים, ובמהלך שנה אחת הקים במסגרת "השירות הרפואי" 16 בתי חולים מסודרים ובהם כ- 3,500 מיטות, שירות מרפאות ואספקה רפואית. עם יציאת הבריטים מהארץ, ד"ר שיבא וד"ר הלר בחרו ב"תל ליטוינסקי" (שהיה בי"ח צבאי בריטי מס' 5) כדי להשאירו כבית חולים בסיסי של צה"ל (יחד עם בי"ח סרפנד שהפך לאסף הרופא ובי"ח 10 בחיפה). הם הציעו לקרוא לו ע"ש בן גוריון, אך בן גוריון הציע לקרוא לו ע"ש אגודת "השומר", וכך הפך שמו של "תל ליטוינסקי" ל- "תל השומר".
במהלך השנים 52 - 1949 היה פרופ' שיבא שותף לטיפול בעולים הרבים שעלו לארץ, ופתח מחלקה לטיפול בילדי העולים מתימן בתוך בית החולים הצבאי. הרפואה באותם זמנים התמקדה במחלות שהביאו העולים: גזזת, גרענת ושחפת. מתוך הבנה שביה"ח צריך לשרת את הקהילה ולא רק חיילים פיתח ד"ר שיבא את שירותי רפואת הילדים ורפואת הנשים, במקביל להמשך הדגש על רפואת החירום, פיתוח בריאות הנפש שנועדה לתת מענה לפצועי צה"ל. בשנת 1953 מונה למנהל ביה"ח. החזון היה לפתח גם טכנולוגיות חדשות: ב- 1958 הוקמה מחלקה לניתוח לב וחזה. במקביל לניהול ביה"ח, לקח על עצמו ד"ר שיבא גם ניהול מחלקה פנימית 38. כל אותה תקופה נקלטו לעבודה רופאים עולים, פליטי ארצות שונות. הוא שם דגש על בינוי ביה"ח החדש, אך גם על מגורים ("שכונת עמק דותן", ביה"ס לאחיות), וכן פיתח את המחקר בתחומים שונים (למשל בקדחת ים תיכונית ובגנטיקה).
ד"ר שיבא נסע להשתלם ברפואה פנימית ובמחקר בניו יורק, אולם השתלמותו נקטעה בהוראת דוד בן-גוריון שמינה אותו למנכ"ל משרד הבריאות. ב- 1963 החל לעסוק בבריאות ברמה לאומית ובנה בביה"ח מרכז גדול לשיקום. הוא עבר התקף לב קשה, ואז העביר את ניהול ביה"ח לד"ר פדה, אך המשיך לנהל את ביתן 38, וחזר לנהל את ביה"ח לאחר שד"ר פדה מונה למנכ"ל משרד הבריאות.
בשנת 1968 הוענק לפרופ' שיבא פרס ישראל.
ב- 10.6.71 לאחר יום עבודה עמוס, נפטר משוק לבבי, במחלקה אותה ניהל. |
לחץ על התמונות להגדלה
|
דוד בן גוריון ופרופ' חיים שיבא מבקרים את משה דיין, לאחר שנפצע מהתמוטטות תל עפר ב-1968
|
הסנטור טד קנדי בביקור ב"תל השומר". לשמאלו: פרופ' מרדכי שני
|
|
דני קיי בביקור ב"תל השומר". לימינו: פרופ' ברכה רמות ז"ל, מייסדת המערך ההמטו-אונקולוגי
|
יצחק רבין מבקר פצוע ב"שיבא", 25.9.94 (צילום: נתי הרניק,לע"מ )
|
|
הנשיא חיים וייצמן והרמטכ"ל יעקב דורי בבית החולים "תל ליטוינסקי", 31.10.48 (צילום: תדי בראונר, לע"מ)
|
ראש הממשלה דוד בן גוריון עם מטופלים וצוות רפואי ב"תל השומר", 18.10.1949 (צילום: תדי בראונר, לע"מ) |
|
אלינור רוזוולט (אשת הנשיא האמריקאי) ופרופ' שיבא ב"תל השומר", 18.2.52. (צילום: תדי בראונר, לע"מ) | |
