מבנה המאמר
אנגלית English
כללים בסיסיים לכתיבת מאמר מדעי:
כותרת
כותרת המאמר צריכה לסכם בפשטות את הרעיון המרכזי שלו, ואורכה המומלץ הוא מילה אחת עד 12 מילים. היא צריכה לכלול:
- הצגה תמציתית של הנושא העיקרי.
- הצגת הסוגיות התיאורטיות שנחקרו והקשר ביניהן והצגת המשתנים, אך ורק התיאורטיים שנחקרו באופן אמפירי או אלה שלגביהם נטענו טענות תיאורטיות.
הכותרת צריכה להיות מובנת ומבהירה בפני עצמה. על אף שמטרתה העיקרית היא ליידע את הקורא על המחקר, היא גם משמשת לזיהוי מאמרים במאגרי מידע ממוחשבים ומנועי חיפוש. כיוון שכך, יש חשיבות רבה לבחירת כל מילה שמרכיבה אותה. מילים מיותרות, כמו למשל "המחקר בנושא", שאינן מאפיינות במדויק את תוכן המאמר עלולות לגרום לטעויות בסיווג המאמר לתחום תוכן. דוגמה לכותרת לא טובה היא "מחקר על השפעת מהירות הקריאה על הבנת הנקרא" (הרי מובן מאליו שמדובר במחקר). דוגמה לכותרת טובה היא "השפעת מהירות הקריאה על הבנת הנקרא".
מחברי המאמר
שמות המחברים
מתחת לכותרת צריכים להיות כתובים שמות המחברים, שהם כל החוקרים שהשתתפו במחקר. השם הראשון הוא לרוב שמו של החוקר שביצע את רוב העבודה. השם האחרון הוא שמו של החוקר הראשי, כלומר בעל המעבדה או מנהל המחלקה שבה נעשה המחקר. בין לבין כתובים שמות שאר החוקרים, לפי סדר תרומתם לעבודה. בחלק מהמאמרים אפשר למצוא בסוף פירוט על חלקו של כל חוקר. מתחת לשמות החוקרים מופיע השיוך שלהם –אוניברסיטה או מכון מחקר. מופיעים שם גם פרטים ליצירת קשר עם החוקר האחראי.
שם המחבר ושיוכו המוסדי
מתחת לכותרת צריך להופיע שם המחבר ללא תוארו האקדמי (כלומר אין לרשום ד"ר או פרופ'). שם משפחה ושם פרטי עיקרי מוצגים במלואם. שמות פרטיים נוספים מופיעים בראשי תיבות (למשל, משה יצחק הצפתי יירשם כמשה י. הצפתי).
מתחת לשם המחבר צריך להופיע שיוכו המוסדי – המוסד אשר בין כתליו או בחסותו נערך המחקר. לעתים יומר השיוך המוסדי בשם המוסד/ ארגון אשר יזם או איפשר (בתמיכה כספית או אחרת) את המחקר. כך למשל, אם חוקר מאוניברסיטת תל אביב ערך מחקר מוזמן על ידי משרד הבריאות, והמחקר עשוי להיות מוצג על ידי הגוף המזמין (לתמיכה במדיניותו, למשל), יהיה השיוך המוסדי "מדינת ישראל, משרד הבריאות".
- אם לאחר ביצוע המחקר אך לפני פרסומו השתנה השיוך המוסדי של המחבר, יש לרשום את השיוך הקודם (כלומר המוסד שבחסותו נערך המחקר), ולציין בהערת שוליים את השיוך העכשווי.
- אם אין למחבר שיוך מוסדי מוגדר (למשל פסיכולוג קליני עצמאי) יש לציין במקום שיוך מוסדי את כתובתו.
- ניתן לציין כמה מוסדות, כמו מרכז רפואי ואוניברסיטה.
סדר המחברים
המחבר הראשון והמחבר האחרון תרמו את התרומה העיקרית למאמר.
לצורך קידום דרגה באוניברסיטת תל אביב:
מחבר אחרון נחשב למחבר מוביל והמחבר הראשון הוא לרוב סטודנט או מתמחה צעיר או רופא בכיר בדרגות אקדמיות נמוכות (מרצה, מרצה בכיר).
אם המחבר הראשון הוא מנהל יחידה אחרת, רופא בכיר מבית חולים אחר או מחו"ל, לצורך קידום אקדמי יש להסביר את מהות שיתוף הפעולה בן היחידות.
אבסטרקט (תקציר)
התקציר הוא סיכום קצר וממצה (תמצית) של תוכן המאמר. בין השאר הוא מתאר את הרקע למחקר ואת הממצאים ומאפשר לקורא לסקור במהירות את תוכן המאמר, וכמו הכותרת, נכנס למאגרי מידע ממוחשבים. מדובר בפסקה יחידה, החשובה ביותר במאמר; היא הראשונה שנקראת ולעתים היחידה (לא פעם הקוראים מחליטים אם להמשיך לקרוא את המאמר לפיה בלבד). אין לחרוג מאורך התקציר המותר (מקסימום 960 תווים, שהם בערך 120 מילים) ואי אפשר להסתמך רק עליו כדי להבין את המאמר. חלקים חשובים לא יופיעו בו בגלל מגבלת האורך.
המחבר צריך להיות מודע לכך שבדרך כלל הקוראים ייתקלו במאמרו כחלק מרשימה ארוכה של כותרות עם תקצירים בשליפה ממוחשבת, וכי התקציר הוא האמצעי הטוב ביותר לאיתור ממוחשב של מאמרים רלוונטיים. לכן הוא צריך להיות מדויק וברור ורצוי לכלול בו את המילים המרכזיות שמופיעות במאמר כדי שיישלפו בחיפוש ממוחשב.
הקריטריונים לתקציר כתוב היטב:
- מדויק: משקף בנאמנות את מטרת המחקר ותוכנו. אין לכלול בו מידע שאינו מופיע במאמר. השוואה בין תוכנו לראשי הפרקים של המאמר היא אמצעי יעיל לבחינת דיוקו.
- עומד בפני עצמו: התקציר משמש תחליף למאמר השלם עבור קוראים רבים. כיוון שכך, יש להבהיר את כל המושגים הכלולים בו. במילים אחרות, אין להניח שקריאת המאמר המלא תבהיר לקורא מושגים שאינם ברורים בתקציר. אין לצטט בתקציר מתוך המאמר המלא או מתוך מקורות אחרים אלא לסכם ולתמצת. עם זאת, דברים צריכים להיות מובאים בשם אומרם. כתבי עת מסוימים דורשים לשים בסוף התקציר מילות מפתח (למשל, מהירות קריאה, הבנת הנקרא), הדרושות לבניית אינדקסים.
- קצר וספציפי: כל משפט בתקציר צריך להיות אינפורמטיבי, בעיקר המשפט הפותח; תפקידו דומה לזה של הכותרת והוא צריך לספק את המידע החשוב ביותר: מטרת המחקר (אם כי אין טעם לחזור על הכותרת) או לחלופין הממצאים והמסקנות.
- עובדתי: מטרת התקציר היא למסור עובדות ולא להעריכן.
- מובן וקריא: התקציר צריך להיכתב בנוסח בהיר, ענייני ויבש. בתיאור הליך המחקר יש להשתמש בפעלים ולא בשמות עצם. לדוגמה, "מחקר זה בוחן..." ולא "במחקר זה נערכה בחינה...". בנוסף, יש להעדיף הטיות פעילות על פני סבילות. לדוגמה, "מחקר זה השווה את האינטליגנציה של..." ולא "האינטליגנציה של... הושוותה במחקר זה...".
מבחינת זמנים – יש להשתמש בזמן הווה לדיון בתוצאות או במסקנות עם משמעות נמשכת ובזמן עבר לתיאור משתנים שהופעלו או מבחנים שהשתמשו בהם כחלק משיטות המחקר.
